א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כהן) מיום 21.3.05 לדחות ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט חרסונסקי, סגן נשיא) מיום 11.1.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בת"פ 1061/05.
ב. (1) כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לדירה בכוונה לגנוב, תקיפת שוטרים, הכשלת שוטרים ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, התפרץ העורר ביום 2.1.05 לדירת המתלונן בכוונה לגנוב, תוך שטיפס לחלון המטבח שבקומה השנייה, פתח חלון הזזה וחדר פנימה. הוא נתפס על ידי המתלונן בטרם הספיק לגנוב דבר. משהוזעקו שוטרים למקום, ואלה הודיעו לעורר על עיכובו לחקירה והכניסוהו לניידת המשטרה, החל העורר כנטען להשתולל, הטיח ראשו בחלון הניידת, תקף את השוטרים בבעיטות, בנגיחות ובנשיכות, גידפם בקללות גסות ואיים עליהם ברצח במטרה להפחידם. גם עת שהה בתחנת המשטרה לא חדל העורר מלקלל את השוטרים ומלתקוף אותם בנגיחות.
(2) בקשה, שהגישה המשיבה לבית משפט השלום, להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נתקבלה. בית המשפט ציין, כי לעורר עבר פלילי, שעיקרו עבירות רכוש, לרבות שוד, סחיטה בכוח וסחיבת ארנקים. בנוסף, בעברו עבירת בריחה ממשמורת חוקית ושני רישומים ללא הרשעה מעת היותו קטין, שבגינם נדון למעון נעול לתקופות ממושכות. עוד קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט אמר, כי עסקינן בעבריין אלים, שמסכן את רכושו ואת בטחונו של הציבור, דבר הנלמד מתוך עברו הפלילי ומתוך נטייתו להפר את החוק ומכאן מסוכנותו, אף שהמדובר בעבירת רכוש. עוד קבע בית המשפט כי קיים חשש להימלטות, שכן העורר כבר ברח בעבר ממשמורת חוקית, וכי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות ואת החשש להימלטותו.
(3) ערר שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת על התקיימותן של ראיות לכאורה. לעניין עילת המעצר, קבע בית המשפט כי גם אם עבירת ההתפרצות כשלעצמה שבה מואשם העורר אינה מקימה עילת מעצר, שורת עבירות האלימות שביצע כלפי השוטרים מקימה עילה כזו. כן קבע, כי חלופת מעצר בפיקוח אמו ואחותו אינה חלופה נאותה נוכח עברו של העורר, הכולל עבירה של בריחה ממשמורת חוקית תוך הפרת צו בית משפט, שהורה לו לשהות במעון, ונוכח אופייה האלים של התנהגותו כלפי השוטרים.
ג. בערר נטען, כי לא קיימת במקרה דנא עילת מעצר, בשל היעדר מסוכנות והיעדר חזקת מסוכנות. כן נטען כי עבירת האלימות שבה מואשם העורר לא לוותה בגילויי אכזריות או בשימוש בנשק חם או קר, ועל כן היא מצויה במדרג נמוך של חומרה, וכי טבעו של העורר אינו אלים מעיקרו, ואת מעשיו עשה מחמת היותו שרוי אותה עת בגילופין. העורר מוסיף וטוען גם כנגד התקיימות דרישת ראיות לכאורה בתיק. לטענתו, היה העורר עצמו קרבן של מעשי תקיפה שביצעו בו השוטרים. לביסוס טענתו מצביע העורר על כך, שהיה זה הוא שהופנה לטיפול רפואי כתוצאה מהאירוע, ואובחנו שטפי דם בפניו וחבלות בגופו, בעוד שאין כל ראיה כי איש מבין השוטרים נזקק לטיפול רפואי. לעניין חלופת המעצר טוען העורר, כי אין הסתברות ממשית שישוב על מעשיו אם ישוחרר לחלופה זו. בנוסף, מבקש העורר להביא בגדר השיקולים לבחינת חלופת מעצר את גילו הצעיר (כבן 20), את חלותו באסטמה במעצר, את עובדת היותו עצור לראשונה, ואת חששו מהתמשכות המשפט בתיק העיקרי (קבוע למועד שמיעת ראיות התביעה ביום 22.5.05, מועד שמיעת ראיות ההגנה טרם נקבע).
ד. (1) בדיון התמקד בא כוח העורר בבקשה לבדיקתה של חלופת מעצר על ידי תסקיר; העורר בן פחות מ-21 כך שבמשפט עצמו חלה לגביו חובת תסקיר, ונוכח השפעת המעצר עליו יש מקום לגזור גזירה שווה גם בהליך זה אף אם החוק לא חייב תסקיר מעצר. עוד הוסיף, כי חרף טענות האלימות נגד שוטרים לא נזקק ולוא שוטר אחד לטיפול רפואי. בעברו של העורר אין תיקי אלימות, ואין מקום לגזור מסוכנות לגביו.
(2) בא כוח המדינה הפנה להחלטות בתי המשפט הקודמים; לשיטתו, את החבלות שנמצאו על העורר גרם הוא לעצמו בנגיחת רכב המשטרה בשעה שנעצר. עבירותיו הן עבירות של מסוכנות, וכך גם עברו בעבירות שוד, סחיטה בכוח וכדומה. עם זאת, לשאלתי, הותיר בא כוח המדינה את ענין תסקיר המעצר לשיקול דעת.
ה. העורר צעיר לימים, בן פחות מעשרים ואחת, אך כבר הספיק לצבור מאז היותו פחות מבן שש עשרה, בשנים 2000 (בעיקר) וכן 2002 לא מעט עבירות. העבירות שביצע בשנת 2000 אכן משתרעות על פני תחומי פשע שונים. ב-2002 הורשע על בריחה ממשמורת חוקית. סגן הנשיא המלומד בבית משפט השלום ניתח את הראיות, הזכיר כי גם עבירות רכוש יכול שיגבשו עילת מעצר (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 270-269, מפי השופטת ביניש), וסבר כי האלימות נגד השוטרים מחייבת לעת הזאת מעצר. ברוח דומה, נוכח העבר וגם הבריחה ממשמורת חוקית, הסכים עמו השופט המלומד בבית המשפט המחוזי. שיקוליהם באשר לראיות, לעילת המעצר ולמסוכנות מקובלים עלי, בכל הכבוד. עם זאת נתתי אל לבי כי מזה מספר שנים לא ביצע העורר עבירות עד לעבירות הנוכחיות, ואת גילו הצעיר ותקוות השיקום. העורר עצור מזה כשלושה חודשים ומחצה, והיה זה לו מעצרו הראשון חרף עבירותיו הרבות בעבר. יש לקוות כי הפיק לקחים ממשמעותם של תנאי מעצר. אציין שנמסר לי, כי לענין האסטמה שפרצה בהיותו בכלא הוא מקבל טיפול. בשקלול החלטתי, מבלי לקבוע מסמרות, להעתר לערר במובן זה שיוזמן תסקיר מעצר, אשר יונח עד יום 4.5.05 בפני בית משפט השלום, ובית המשפט יחליט לגבי ההמשך לאחר שמיעת הצדדים. העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, ח' בניסן תשס"ה (17.4.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ